לוחם פלמ"ח שעונה בשבי לא יוכר כפגוע נפש

לפסק הדין בעניין י.ק. נ' קצין התגמולים

יליד 1925 שלחם בשורות הפלמ"ח ואף הוחזק בשבי ועבר עינויים, ביקש להכיר בו כנכה צה"ל בשל הנזקים הנפשיים שנגרמו לו נוכח החוויות הקשות שעבר. דרישתו נדחתה, לאחר שנקבע כי על אף תרומתו הרבה למדינה, הוא לא הוכיח שמצבו הנפשי קשור לשירותו בפלמ"ח.

גבר, יליד 1925 שירת בפלמ"ח בימי המנדט הבריטי. בשנת 1946, נתפס הלוחם עם נשק "לא חוקי", הועמד לדין ונכלא לאחר חקירות קשות ועינויים. לאחר כשנה וחצי, שוחרר מהכלא וחזר לשורות הפלמ"ח כלוחם וכמפקד מחלקה.

בתביעה שהגיש לקצין התגמולים לקבלת גמלה, טען האיש כי שהותו בכלא הבריטי, שכללה גם עינויים קשים, גרמה לו לפוסט טראומה ולכן יש להכיר בנכותו הנפשית כתוצר של שירותו הצבאי. קצין התגמולים דחה את בקשתו.

הגבר ערער על החלטת קצין התגמולים, אך ועדת הערעורים תמכה בהחלטת קצין התגמולים. רופאי הוועדה קבעו שהאיש אכן אינו בריא בנפשו, אך אינו סובל מפוסט טראומה ומצבו אינו קשור לאירועי העבר בכלא הבריטי. לדבריהם, ככל הנראה מדובר בדימנציה.

המערער, נחוש ואיתן בדעתו, הגיש ערעור על החלטת הוועדה לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. בערעורו טען, כי עצם העובדה שהיה נתון בשבי ועבר עינויים, מצדיקה להכיר באופן אוטומטי בפגיעה הנפשית שנגרמה לו ככזו שנגרמה מחמת שירותו הצבאי.

לטענתו, מדברים שנשא סגן ראש אגף השיקום בכנס ב-2013, עולה כי ישנה מדיניות ידועה ומוצהרת, לפיה פדוי שבי הסובל מליקויים נפשיים כתוצאה מתקופת השבי, אינו מחויב להוכיח קשר סיבתי בין פגיעה נפשית לבין השבי ויש להכיר בו אוטומטית כנכה צה"ל.

בא כוחו של המערער טען כי בשל הדימנציה שממנה סובל המערער, לא ניתן לבודד את רכיבי הבעיות הנפשיות שנגרמו בשל השבי, ולכן יש להכיר בו כפגוע נפש, ולו גם באופן מזערי.

מנגד, טען קצין התגמולים שהמערער קיבל פיצויים מהמדינה לאחר שהוכר כפדוי שבי. עוד נטען, כי אין כל מדיניות של הכרה אוטומטית בפדויי שבי כנכי צה"ל וכל עוד המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין פגיעתו הנפשית לבין מה שעבר בשבי - הוא אינו זכאי לקבל הכרה לפי חוק הנכים.

פגוע נפש, אך לא בגלל השירות

השופט אריאל ואגו הסכים עם קצין התגמולים וקבע כי לא הוכחה קיומה של מדיניות הכרה אוטומטית, לפיה כל פדוי שבי בהכרח מוחזק כפגוע נפש מחמת שירותו הצבאי. לדבר השופט ואגו, לא ניתן לבסס קיומה של מדיניות על דברים שנשמעו בהרצאה.

השופט קיבל את מסקנות הוועדה וקבע כי המערער לא סובל מתסמונת פוסט טראומתית, ומצבו הנפשי אינו קשור לכליאתו בכלא הבריטי.

לבסוף מצא לנכון השופט להזכיר את תרומתו הרבה של המערער, שאף הוכר כ"אסיר ציון", לביטחון המדינה והמחיר הכבד ששילם במערכות ישראל. לדברי השופט, אין בדחיית ערעורו משום גריעה כלשהי מהכבוד והכרת התודה שהוא רוחש למערער עתיר המעש, והוא איחל לו בריאות ואריכות ימים.

השופטות שרה דברת וטלי חיימוביץ' הצטרפו לפסק דינו, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.

לפי עו"ד תמר סיון ממשרד צדקוני- סיון עו"ד, העוסק, בין היתר, בתביעות נכי צה"ל, ביהמ"ש בחר לציין את תרומת המערער לביטחון המדינה ואת המחיר הכבד שנגבה ממנו, אך הדגיש כי אין הכרה אוטומטית בנפגע כנכה צה"ל.

"כדי לקבל הכרה כנכה צה"ל, על הנפגע להוכיח כי אכן נגרמה לו נכות תוך ועקב השירות", מוסיפה עו"ד סיון, "גם אם אדם עבר חוויות קשות ביותר בעת שירותו הצבאי, ואף שהה בשבי ועבר עינויים, עדיין מוטל עליו הנטל להוכיח כי הוא סובל מנכות וכי נכות זו נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות".

• ב"כ המערער: עו"ד ארז יער
• ב"כ המשיב: עו"ד אלון דפנה

לפסק הדין בעניין י.ק. נ' קצין התגמולים

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.